top of page

אזורי מחיה

תמונת הסופר/ת: art exhibitionart exhibition

עודכן: 1 בינו׳ 2023

מוזיאון פתח תקוה לאמנות

מאת : שלי רשקס ונילי ויצטום

צילום : אלעד שריג


לאחרונה נפתחה במוזיאון פתח תקוה תערוכה חדשה - אזורי מחיה. התערוכה מורכבת ממקבץ תערוכות יחיד של שמונה אמניות ואמנים המציעים פרשנויות וחלופות למרחב ההווה, כאן ועכשיו.

התכבדנו להשתתף בסיור העיתונאים שהתקיים לפני הפתיחה בהשתתפות : מנהלת המוזיאון רעות פרסטר והאוצרת הראשית, דר' אירנה גורדון. בנוסף השתתפו חמישה מהאמנים המציגים.


האמנים המשתתפים: פיטר יעקב מלץ, תומר ספיר, אלכסנדרה צוקרמן, מאיה כהן לוי, עמי רביב,אלירן דהן, דינה גולדשטיין ותערוכת מחווה לגיל אלקבץ.


בפוסט זה בחרנו להתמקד בשלוש מתוך שמונה התערוכות המוצגות.


פיטר יעקב מלץ - "למה השמים כחולים?"

כבר ברחבת הכניסה קיבלה את פנינו עבודה ששמה כשם התערוכה של האמן פיטר יעקב מלץ - למה השמיים כחולים? שזו שאלה שחוזרת תדיר במנועי החיפוש בגוגל. תערוכה זו מורכבת משלושה חלקים שונים ומשלימים.

היצירה דמויית ויטראז' הוצבה על 17 חלונות המוזיאון המשקיפים החוצה, בטכניקת ציור בצבעי זכוכית על גבי פרספקס, כשהאפקט המשמעותי בשעות החשיכה.

פיטר רואה עצמו ככרוניקן, צליין ההולך במסע החיים ואוסף את הדימויים והרישומים האישיים שלו מתוך הבנה היסטורית.

הויטראז׳ עשוי מרפרנטים הלקוחים מעולמות שונים : בין אם זה פסיפס פרסקו של ימי הביניים, ובין אם זה אלמנטים מעולמו של הצייר אודילון רדון, ובין אם זה מגדלי התאומים, וסצנות מבית החולים עצמו ועד סצנות של רוחניות ובמרכז הויטראז׳ ולאורכו שוכבת דמות דומיננטית של הבן שחלה והיה מאושפז. למעשה האמן משתף אותנו כצופים זרים למהלכים ההיסטוריים האישים שלו ובהתמודדות הקשה של חיים ומוות בתוך סצנות קולקטיביות של אירועים מכוננים בעולם.

עם הכניסה למוזיאון נחשפנו לחלקה השני של התערוכה של פיטר, תבליט גדול ממדים הקרוי

what to whatch התבליט בנוי מיציקת עיסת נייר, בתוכה מובלעים חפצים משומשים, רדי מייד

שוב אנו רואים מהלך של פיטר בו הוא לוקח דימויים מתוך מסע חייו. פיטר מלמד שנים רבות בבצלאל ובשנים האחרונות הוא עומד בראש מגמת האמנות הפלסטית בתיכון תלמה ילין .

בתבליט בהמשך למסע האישי שהתוודענו אליו בויטראז׳ הוא משתמש באלמנטים של רדי מייד על בסיס מודלים של טבע דומם שנמצאים בבית הספר וברישומים שנזרקו על ידי סטודנטים ותלמידים , המהלך היה כרוך בפעולה של גריסת הרישומים ויצירת התבליטים ביצירה.

בנוסף ניתן לראות את ההשפעות וההתייחסויות של תולדות האמנות דרך מירו, פיקאסו בראק כשבלב היצירה יש את האמן והמבקר פסח סלבוסקי שהיה חבר ומורה של פיטר.


מאולם הכניסה פנינו לחלקה השלישי של התערוכה באולם נוסף, בו הוצבו על מדף ארוך 8 ספרי אמן גדולי ממדים. כל אחד מהם מתחיל בשאלה פופולארית במנועי החיפוש המתקשרת לחוויה אישית של פיטר דרך המפגשים שלו עם צעירים המתחבטים בשאלות כאלה :

where am I, how old am I, how to make money,how to loose weight

what time is it

למתן התשובות הוזמנו לדפדף בזהירות בספרים ובעולמות שהשאלות מעלות, לא כדי לקבל תשובות, אלא להנות ממופעים ציוריים מסחררים ועזי-מבע,צבעוניים ומונוכרומטיים כאחד, הנעים בין פסיכדליה וסימבוליזם לבין אקספרסיוניזם ופופ ובין ריאליזם לקריקטורה. אנו נסחפנו למחוזות אחרים, פחות שגרתיים, מלאי מחשבה וחלומיים.



מפגש ושיחה עם האמן פיטר יעקב מלץ יתקיים ביום שבת 7.1.23 בשעה 11:00



אלכסנדרה צוקרמן - "ימים" על קירות חלל התצוגה, תלויים 14 ציורים בגירי פסטל רכים בגוני אדום, סגול, צהוב, חום, ירוק וכחול,

ההשראה לציורים מניסיונה האישי של האמנית בהדפס רשת.

האמנית המירה את רשתות הצבע למשטחי צבע המדמים את הדפס הרשת בו בזמן שהם עשויים מצבעי גיר יבשים שהם ניגוד לצבעים הרטובים בשיטת ההדפסים, אלכסנדרה יצרה נפח מדומה בעזרת שבלונות וסרגלים מעולם הטקסטיל .

לדבריה של האמנית התהליך מבחינתה היה כיצירת פסל למרות שבפועל היצירה שטוחה, דו מימד.

ניתן לומר שהיצירה של אלכסנדרה משלבת מדיות שונות מעולמות מקבילים המתלכדים ליצירה חדשה ויוצרים לצופה חוויה רוחנית נשגבת.

לוחות הצבעים יוצרים דואליות וסתירות של שפע צבעים אך מאוזנים אשר יוצרים תחושה של ויטראז כנסיתי היוצר אוירה של קודש רוחניות וחיבור פנימי.

גם פה כמו בעבודתו של פיטר אנו רואים שבנוסף למשמעויות האסתטיות ישנם גם משמעויות חברתיות פוליטיות ביקורתיות.




מאיה כהן לוי - "גוף אדמה"

כשנכנסנו לחלל בו מוצגת תערוכת היחיד של מאיה בשם גוף האדמה, התגובה הראשונית הייתה קול קריאת התפעמות של המבקרים, הציורים ניבטו אלינו בגוונים מונוכרומטיים, וגודלם המונומנטליי יוצר את הריגוש בקרב הצופה.

ושוב כמו אצל פיטר ואלכסנדרה תחושת הנשגבות הייתה נוכחת בחלל ובכל אחד מהציורים בנפרד. היכולת לזקק את גוף האדמה בתוך פורמט גדול אך מוגבל ולהפיח בו רוח חיים מתוך הריק מפתיעה ומשפיעה על תחושות הצופה.

לדבריה של האמנית תחילתה של הסדרה החלה עם התפרצות הקורונה, ההסתגרות גרמה לה לנסות להכניס את החוץ פנימה. בתחילה ציירה עבודות קטנות של אור אבנים ועשב, וככל שההסתגרות התארכה הפורמטים גדלו והחוץ נכנס פנימה ושניהם התלכדו ליצירה עצמה.

מבחינתה, הזכרון קרם עור וגידים על הפורמט שעליו נוצרו דימויים של אבנים, שבילים ועשבים המתפתחים ונולדים מתוך ההעדר שלהם. לדבריה הם לא הדבר המצטייר אלא הריק בתוך הציור, כלומר היא עובדת על האין על החלל והיש מתגלה תוך כדי העבודה. מבחינתה זוהי עבודת אדמה והיא עושה את האדמה את השבילים והאבנים.

לדבריה של מאיה ההתמקדות בריק נולדה מתוך הכרה שכל דבר אחר בתחום הציור כבר נאמר ונעשה והיא חיפשה כיצד ניתן לפצח את הנוסחה ולהגיע לציור האופטימלי מבחינתה .

הפעולות בהם השתמשה כדי ליצור את הציורים החלו כאשר הפורמט היה מונח בשכיבה על 'חמורים'. אופן עבודתה -שכבות של אקריליק נוזלי כמו אקוורל, ועבודה כמו גרידים, וכל גריד הוא מנקודת מבט שונה כשהמכלול יוצר מורכבות ומתעתע בצופה.




לסיכום

שמונה תערוכות יחיד אקטואליות יותר מתמיד הנעות בסנכרון מושלם של פיטר יעקב מלץ, תומר ספיר, אלכסנדרה צוקרמן, מאיה כהן לוי, עמי רביב,אלירן דהן, דינה גולדשטיין ותערוכת מחווה לגיל אלקבץ.

כולן מעלות על פני השטח את המקום המשברי והאנטי קפיטליסטי בתוך סיפור אישי שמשתלב בסביבה הקולקטיבית.

כל אחת משמונה התערוכות לקחה אותנו לעולם אחר תוך מיזוג וערבוב תחושות של חיפוש והצפה, חרדה וקיימות ועוד, כל זאת תוך שיטוט באיזורים השונים בחלל המוזיאון. הטכניקות של העבודות עשירות ומגוונות: וירטראז'ים, ספרי אמן, עיסת נייר, אנימציה, קולנוע, וידאו, בינה מלאכותית, פסטלים, אקריליק, שמן ומגזרות נייר.

אין ספק שהביקור בכל אחת מהתערוכות מרתקת משלימה ונותנת מבט רחב על אזורי מחייה בעידן הנוכחי.


נעילת התערוכה : 29.4.2023






מעוניינים שנכתוב ונפרסם בלוג גם עליכם ? מוזמנים לפנות אלינו ל- art.srnw@gmail.com
379 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


הרשמו וקבלו עדכונים כל הזמן!

Thanks for submitting!

Proudly created with Wix.com

bottom of page