top of page

על קולו של חוד

עודכן: 17 בינו׳ 2023

מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

14 בינואר – 20 במאי 2023




מאת : שלי רשקס ונילי ויצטום


מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית פותח את עונת חורף 2023 עם ארבע תערוכות חדשות :

תערוכה קבוצתית בינלאומית מרכזית, "על קולו של חוד" שאצר האמן בן הגרי, עוזרת לאוצר: עפרה לפיד

משתתפים : דייוויד אולטמייד, מס סטיוארט בלקטון, ואן ונאס, ספר ונס, אליוט גרין, טרנטון דויל הנקוק, בן הגרי, תומס וו-דניאל, קארה ווקר, טרי וינטרס, לוז ויינברג, שרה זי, רירקריט טיראוואניט, לן ליי, עפרה לפיד, לקרה, לותר מגנדורפר, ונאס מקאס, שאזיה סיקאנדר, קיקי סמית, אקי ססמוטו, בקמינסטר פולר, ויליאם קנטרידג' ון קסלר, לוטה רייניגר, דשה שישקין

שלוש תערוכות יחיד: לשני אמנים ותיקים : אביבה אורי, איוון שוובל ותערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה לאמנית הצעירה : רותם עמיצור


התכבדנו להשתתף בסיור העיתונאים שהתקיים לפני הפתיחה בהשתתפות : מנהלת המוזיאון איה לוריא , אוצרי התערוכות וחלק מהאמנים המציגים.

בסקירה זו בחרנו להתמקד בשלושת תערוכות היחיד ולהוסיף טעימות מהתערוכה הקבוצתית.



רותם עמיצור - הארץ השטוחה

אוצר: עידו מרקוס


עם כניסתנו למוזיאון נחשפנו לפרויקט מונומנטלי של האמנית רותם עמיצור. חמש עבודות קולאז' מעשה טלאים, עשוי נייר צבוע בצבעים חזקים ודומיננטים. העבודות תלויות על קיר בטון חשוף בסגנון ברוטליסטי שמראה את החיבורים והתפרים שאינם מטופלים ומוחלקים. הצבעוניות המתפרצת מתוך קיר הבטון אינו מניח למבטים שלנו ושל יתר האורחים שהוזמנו לסקר את התערוכה. הניגודיות הזועקת בין שני החומרים נותנת ביטוי יתר לעבודת הטלאים, באופן מפתיע ולא צפוי נוצר עוגן סימביוטי בין החומרים כאילו הניגודיות בין הרך והקשה נולדו לחבור וליצור במה של עוצמה חוויתית אישית לכל אחד מהצופים.


תערוכת היחיד של רותם, אמנית צעירה שזו לה התערוכה המוזיאלית הראשונה. רותם מספרת שהפרויקט החל מדימוי אחד זול ולא מקורי בצבעי שחור לבן שנמצא אצל האוצר עידו מרקוס בסטודיו.

הרפרודוקציה הקטנה שחור לבן של לוח אחד מתוך תשעה (במקור בגודל של 2,80/2,80 מטר), בציור המפורסם של אמן הרנסנס אנדראה מנטניה, שכותרתו "תהלוכת הניצחון של יוליוס קיסר".

הציור היווה את הבסיס והגירוי ליצירת סדרת ציורים שנעשתה בחירות צבעונית שאינה נשענת על עולמות הצבע של מנטניה. הקולאז'ים נעשו במשך שנתיים ובגודל של 2,00/2,00 מטר.

תהליך העבודה החל בצביעת הניירות מבלי לבנות תוכנית עבודה של קומפוזיציה ידועה מראש, בנוסף את כל אחד מהדימויים היא הרכיבה מכמות מינימאלית של צבעים, ארבעה עד חמישה צבעים בלבד.

מבחינתה העולם החדש נוצר ממערכת היחסים של שילובי הצבעים הנבחרים. הצבעים מבחינתה משולים לטעמים, כאשר כל צבע מוסיף טעם חדש לקולאז'. הדרך הלא שגרתית של עבודתה מתבטאת גם בחיבורי ניירות הצבע, שנעשים לדבריה בעזרת סיכות המאפשרים ניסוי וטעייה עד ליצירת קומפוזיציה מוגמרת המבליטה את עקבות עבודתה.

לדברי האוצר עידו מרקוס, הקולאז' של רותם אינו תולדה של הקולאז'ים של תחילת המאה ה-20 אלא קולאז' המתעסק בהתבוננות, כלומר: לקחת משהו ממסורת ציור ההתבוננות ולחבר אותו לתוך קולאז',

החיבור הלא קונבנציונלי מייצר אמנות עכשווית וגם סוג של קראפט.

למשנתו מצד אחד יש ביצירות אהבה לצבע כמו אצל פיליפ גסטון, מאטיס, פיקאסו. ומצד שני יש בעבודות עניין של ביזה של שלל מלחמה, ניצחון ותבוסה המתנגשים עם הצבעוניות עזה והמרטיטה.

התהלוכה של רותם נוצרת מדימוי אחד המתאר קבוצת אנשים שחווים סוג של אקסטזה כמעט חסרת שליטה. הניגודיות הניבטת מהציור של אנדראה מנטניה, הכאוס והאופוריה בעקבות הניצחון מול הסדר המופתי שהכל שלם ועומד במקום ריתק את רותם ועליו היא חזרה שוב ושוב עד שהגיעה לשיא היצירה שאינה דומה למקור.

חמשת העבודות המוצגות הם שיא העבודה מתוך מכלול עבודות שלא כולם מופיעות. כלומר לעבודות אילו כבר אין קשר בין הדימוי הקטן שממנו היא עבדה. ניתן גם לומר שנוצרה פה תערוכה שהיא למעשה מעין ציור אחד גדול מונומנטלי ומצד שני כל ציור עומד בפני עצמו ומעצים את החוויה של הקומפוזיציה.



אביבה אורי - כוחו של גורל עבודות מאוסף בנו כלב

אוצר: בנו כלב

אביבה אורי הלכה לעולמה ב-1 בספטמבר 1989.

אוסף העבודות של בנו כלב בתערוכה באוצרותו, היא מניפה המחברת בין עבודות מוקדמות ומאוחרות יותר וביניהם גם עבודות מחווה של האמן משה גרשוני והצלם הישראלי אברהם חיי.

בציורה של אביבה אורי ישנם מהלכים פיגורטיבים שבהם אפשר לזהות נופים, ובה בעת ישנם ציורים בהקשרים אקספרסיבים ואף מיסטים.

הסידרה רקוויאם שהיא מעין תפילת אשכבה מעידה על תחושות חרדה, עצב, אבל וכאב כלפי שכול באשר הוא הפולח את נפשה.

על פי עדותה אביבה אורי ממחישה לנו ויזואלית את החרדות האישיות שלה, למשמע חדשות בעקבות אבידות החללים במלחמות ישראל בעודה לבדה בבית.

לסיכום: בנו כלב מצליח ברגישות לייצר חיבורים אסוציאטיביים ומקצבים כגון שילובם של הציור של גרשוני והתמונות של אברהם בתוך מקבץ היצירות של אביבה, ובנוסף, באגף התחתון הוא מקדיש מקום של כבוד לקשר שהיה לה עם בן זוגה לחיים דוד הנדלר.

הדיאלוג ביניהם מתבטא באמצעות רישומים של הנדלר ומכתבי האהבה שהחליפו ביניהם.



איוון שוובל - FSP Free-Standing Painting - ציור העומד חופשי

אוצרות משותפת: איה לוריא ואורי דרומר


בעודנו עומדים בגרם המדרגות העליון וצופים בתערוכת היחיד של איוון שוובל, אנחנו מייחלים שהזמן יעמוד מלכת. המראה של החלל הגדול מנקודת מבט מלמעלה למטה עוצר נשימה. מנעד היצירות והעמדה המצוינת מחוללים מפץ של יצירתיות צבעונית המתפזר לכאורה באופן אקראי על קירות החלל. במבט שני הצבעים הופכים לדימויים והדברים מתחילים להתבהר לכדי הבנה שאנו נמצאים בתערוכה של אמן שהוא פנומן.


איוון שוובל הלך לעולמו בשנת 2011

איוון הוא אמן דומיננטי וטוטלי שניחן באישיות מתפרצת המקיימת מערכת סוערת עם שדה האמנות הישראלי. הציור עבורו הוא צורך קיומי, הציור והוא אחד הם.

הציר המרכזי שסביבו נבנתה התערוכה הם יומני העבודה שכתב מידי יום משנות החמישים ועד ימים לפני פטירתו. יומנים אלה למעשה מתעדים את תהליכי עבודתו ומדגישים את ההשפעות בחיו.

שוובל נולד, גדל ואף שירת בצבא ארה"ב בזמן מלחמת קוריאה ולכן התרבות האמריקאית מאוד דומיננטית ביצירתו. בנוסף ניתן לראות את ההשפעות של החשיבה הקולנועית ואסתטיקה דינמית של קומיקס.

הכותרת של התערוכה FSP Free-Standing Painting היא נגזרת של סקיצות, פרוייקטים וציורים המתועדים במחברותיו, שברובם לא יצאו לפועל.

נקודת המפתח להבנה של האוצרות הייתה הבסיס שזהו ציור העומד חופשי, אם אנו חושבים על התרבות האמריקאית על הדימוי שמופיע ועל המסכים הענקיים של הקולנוע - הדרייב אין, זהו בעצם סוג של מסך מרחף באוויר וגם מסך כדף יומן, כפי שכותבים על המסך באור ( סרט).

בהשפעת ציור עומד חופשי חלק מהציורים בתצוגה הם אינדיבידואלים בחלל, ולא קשורים לקירות,

לדבריה של איה לוריא הוא מקדיש בה בעת ציורים בהשראת דימויים מסרטים דוקומנטרים על ההיסטוריה היהודית, ועל השואה, ומצד שני הוא מייצר גרוטסקות שנוגעות לגירוש ספרד, המלך פרדיננד והמלכה איזבלה ומצליב אותם בתוך חיתוכים ערוכים של זמנים מהעבר ההיסטורי הרחוק ועבר היסטורי קרוב יותר. כל זאת עם מחוות רבות לקולנוע של פליני, אותו העריץ.



תערוכה קבוצתית על קולו של חוד

אמנים: דייוויד אולטמייד, מס סטיוארט בלקטון, ואן ונאס, ספר ונס, אליוט גרין, טרנטון דויל הנקוק, בן הגרי, תומס וו-דניאל, קארה ווקר, טרי וינטרס, לוז ויינברג, שרה זי, רירקריט טיראוואניט, לן ליי, עפרה לפיד, לקרה, לותר מגנדורפר, ונאס מקאס, שאזיה סיקאנדר, קיקי סמית, אקי ססמוטו, בקמינסטר פולר, ויליאם קנטרידג' ון קסלר, לוטה רייניגר, דשה שישקין

אוצר: בן הגרי ,עוזרת לאוצר: עפרה לפיד

זוהי התערוכה המשמעותית והגדולה מבין הארבעה היא מתפרסת על פני כל האולמות והמרחב העליון.

האוצר והאמן בן הגרי עמל עליה כארבע שנים.

התערוכה היא שילוב של עבודת מחקר שנולדה מקורס שבן פיתח באוניברסיטת קולומביה, קורס של אנימציה ידנית, ומבט על המצאות טרום קולנועיות ,ספרים זזים,חורי הצצה ,צלליות ושילוב טריקים ידניים. התערוכה היא גם תערוכה אישית הכוללת חיבורים אסוציאטיבים וגם עבודה אישית של האוצר.

תערוכה רחבה הכוללת רישומים של אמנים רבים ווידאו ארט, ועוד

המלצה אישית : וידאו ארט אני עיפרון של האוצר.

הסרט מטשטש את ההבדלים בין אדם לחפץ, בין אובייקט למשתמש ובין פעולה חייה לאנימציה.





לסיכום :

התערוכה הקבוצתית "קולו של חוד" היא למעשה החוט המקשר בין ארבעת התערוכות כשחודו של העיפרון נע בתנועה רישום וירטואוזית על הניר ועל מסך וידאו ארט. אותו קו רישום נע לעבר ידו של האמן איוון שוובל ונוחת במחברות יומניו הכתובים ובזיקה ישירה לשפת הקולנוע הויזואלית, ומשם אנו נעים אל הניירות והעפרונות של אביבה אורי ונחשפים למכתבי האהבה המבטאים את הרומן שלה עם דוד הנדלר.

ובדרכה המיוחדת , רותם עמיצור משתמשת בתנועה דרך תהלוכת הניצחון של יוליוס קיסר ומשם חוזר חלילה אל התנועה והקסם של העיפרון שקם לתחייה ומקבל חיים בוידאו ארט של בן הגרי.







מעוניינים שנכתוב ונפרסם בלוג גם עליכם ? מוזמנים לפנות אלינו ל- art.srnw@gmail.com
277 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page